רוקח (יורשת עזבון דוד אשכול ז"ל) נ' אריה שומר ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 37,245 ₪, לתשלום שכר טרחה בגין מתן שירותים בתחום של יחסי ציבור, אשר ניתנו לנתבעת 2 על ידי בעלה של התובעת, מר דוד אשכול ז"ל. התובעת עותרת לחייב בתשלום סכום התביעה, גם את הנתבע 1 באופן אישי, אשר שימש בזמנו כיו"ר הנתבעת 2 ואשר עמו סיכם דוד אשכול ז"ל את כל פרטי ההתקשרות ועמו היה בקשר רצוף. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה בשל מספר טעמים, ובהם בעיקר, העובדה שמעולם לא נחתם חוזה בין הצדדים, לא ניתנו לנתבעת 2 ממילא שירותים ממשיים, דוד אשכול היה מודע לכך שהנתבעת 2 נעדרת תקציב לצורך מימון השירותים ועל כן עבד בהתנדבות או תוך לקיחת סיכון מודע כי לא יקבל שכר על עמלו.

התביעה

התובעת הנה היורשת החוקית של מר דוד אשכול ז"ל, שנפטר ביום 21.12.06. הנתבע 1 הנו מאז אוקטובר 2005 יו"ר הנתבעת 2, היה בעבר מנכ"ל בית הנשיא ומכהן כיום כחבר בסיעת הגמלאים במועצת עיריית ת"א. הנתבעת 2 הנה עמותה רשומה אשר הוקמה בשנת 1972, כדי שתשמש כמסגרת גג לפעילות התנדבות של יחידים ושל מאות ארגוני מתנדבים. ממשלת ישראל ייעדה את הנתבעת 2 ככלי לטיפוח מודעות הציבור להתנדבות, בין היתר על ידי הדרכת מפעילי מתנדבים וכדי שהנתבעת 2 תשמש כחולייה מקשרת בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ולבין ארגוני המתנדבים.

אשכול היה עיתונאי שנים רבות ולימים החל לעסוק ביחסי ציבור באמצעות משרדו, לוגוס תקשורת המונים. בחודש נובמבר 2005, פנה הנתבע 1 אל אשכול, עמו הייתה לו היכרות קרובה, עוד מהתקופה שאשכול היה בקשרי עבודה עם הנשיא עזר ויצמן והציע לו לשמש כאיש יחסי הציבור של הנתבעת 2.

התובעת טוענת כי במשך מספר פגישות סוכמו פרטי החוזה בין אשכול ולבין הנתבע 1, שלפיהם, בין היתר, סוכם על תשלום של 5,000 ₪ לחודש + מע"מ והחוזה נשלח למנכ"לית הנתבעת 2, הגב' מתי וייל. מספר ימים לאחר מכן, התקשר הנתבע 1 והודיע כי המועצה מבקשת לשלם 3,000 ₪ + מע"מ לחודש לתקופה של ארעה חודשי ניסיון. אשכול שינה את החוזה ושלח עותק מתוקן ביום 13.11.05.

הנתבע 1 הציע לאשכול להתחיל מיד בעבודה ולא להמתין לחתימת הגב' וייל על החוזה שכן מדובר בחתימה פורמאלית שתיחתם בהקדם. בעקבות כך, אשכול התחיל בעבודתו. לאחר תזכורות של אשכול, הנתבע 1 הודיע לו, לאחר כחודשיים, כי הנתבעת 2 אישרה את העבודה עמו אולם החל מיום 1.7.06 ולמשך שישה חודשים ובשכר של 5,000 ₪ + מע"מ עם אופציה לשנה נוספת. הנתבע 1 שידל את אשכול להסכים לכך וכך שונה החוזה שוב, תוך שאשכול חותם עליו ומעביר אותו בסמוך ליום 21.7.06, לידי הנתבע 1 לצורך העברתו לגב' וייל.

אשכול המשיך, אפוא, לתת את השירותים שהתחיל לתת עוד בחודש אוקטובר 2005. ביום 23.7.06, דיווח אשכול על המשך פעולותיו עבור הנתבעת 2. ביום 24.7.06, בעקבות ישיבה אצל הנתבעת 2, הבהיר אשכול במכתב מיום 30.7.06, שמוען אל הנתבע 1, כי לאחר שהושקעה עבודה במשך מספר חודשים בעבר, וטרם נחתם חוזה, אם לא ייחתם החוזה בסמוך לאחר ישיבת הנתבעת 2 שתוכננה לאותו היום, ייאלץ אשכול להוציא דרישת תשלום עבור שלושה חודשים. כמו כן, הודיע אשכול במכתב הנ"ל כי בהתאם להנחיה טלפונית שהתקבלה באותו הבוקר, הפעילות עבור הנתבעת 2 הוקפאה.

לגרסת התובעת, למחרת היום התקשר הנתבע 1 אל אשכול והודיע לו כי בישיבה של יום 30.7.06, אישרה הנתבעת 2 את עיקרי החוזה מיום 21.6.06 וביקש מאשכול שלא לשלוח חשבון עבור שלושה חודשי פעילות, אלא לשלוח חשבונות חודשיים כמפורט בחוזה. הנתבע 1 הבטיח כי החוזה ייחתם "בשבועות הקרובים". בעקבות כך, אשכול פנה ביום 14.9.06 אל הנתבע 1 במכתב וביקש תשלום שני חודשי פעילות וקבלת החוזה החתום. הנתבע 1 המשיך להבטיח כי החוזה ייחתם. ביום 6.11.06 התקבל פקס של הגב' וייל שלפיו הנתבעת 2 לא אישרה את ההתקשרות עם אשכול ועל כן החשבוניות מוחזרות. הנתבע 1 אמר לאשכול כי הוא מופתע מהמכתב וכי כנראה מדובר במעשה המכוון לדחוק בנשיא ובגזבר המועצה שייחתמו על החוזה ואף הזמין את אשכול לישיבה אצל הנתבעת 2 בקשר להכנת כנס באשדוד שאמור היה להתקיים ביום 5.12.06. לאחר הכנס, אשכול כתב לגב' וייל את דעתו על הכנס וההכנות וזאת במכתבו מיום 7.12.06.

אשכול שלח לנתבע 1 שש חשבוניות. הנתבע 1 גרם לכך שהראשונה תשולם ולגבי האחרות הבטיח כי ישולמו כעבור זמן. בהתאם לכך, נאלץ אשכול לבטל את החשבוניות כדי להימנע מלשלם עליהם מע"מ בטרם ישולמו לו בפועל. אשכול המשיך בעבודה עבור הנתבעת 2 עד שנפטר ביום 21.12.06. לאחר מכן, פניית בנו של אשכול אל הנתבע 1 לתשלום החוב, לא צלחה. הוא הדין באשר למכתב בא כוח התובעת מיום 16.8.07, שגם הוא לא הניב פירות, אם כי הנתבע 1 הבטיח שוב ושוב לתובעת וכן לבא כוחה כי הוא עושה למען תשלום שכרו של אשכול.

התובעת עותרת, אפוא, לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את חמשת חודשי השירות שלא שולמו בתוספת ריבית של 15% לשנה כגובה הריבית הנהוגה בבנק שעמו עבד אשכול.

ההגנה

הנתבעים טוענים כי היה זה אשכול שהציע את שירותיו לנתבעת 2 וזאת בחודש אוקטובר 2005, משמונה הנתבע 1 כיו"ר שלה. הנתבע 1 ראה את ההצעה באור חיובי, אולם מטעמי תקציב, לא ניתן היה להעסיק את אשכול. לאור הקשרים של אשכול עם בכירים במפלגת הגמלאים, הועלתה האפשרות כי ייווצרו יחסי גומלין בין שר מפלגת הגמלאים ולבין הנתבעת 2, בדרך של שיתופי פעולה, שלצידם תקציבים ובדרך זו ניתן יהיה להעסיק את אשכול מתוך כספים אלה. בסופו של דבר, הועברו תקציבים מועטים, אשר היו מיועדים לפרויקטים ספציפיים ומכאן שלא נפתח נתיב להעסקת אשכול.

הנתבעים טוענים כי לא סוכמו פרטי החוזה כנטען על ידי התובעת וכי מדובר היה בהצעה חד צדדית של אשכול ולחילופין, מו"מ שלא הבשיל ולחילופי חילופין, אשכול ממילא לא ביצע דבר מהפעולות שפורטו בחוזה. התעריף של 5,000 ₪ + מע"מ לחודש, היווה הצעה מטעם אשכול בלבד. מוסדות הנתבעת 2 לא אישרו מעולם את ההתקשרות. לפנים משורת הדין ולבקשת הנתבע 1, שולם לאשכול 5,000 ₪ + מע"מ.

אשכול ידע היטב כי החתימה של הגב' וייל אינה פורמאלית, אלא דרושה מהותית כתנאי להתקשרות. גם אם ביצע אשכול פעילות כלשהי, יש לראות אותו כמי שהתנדב לכך. הנתבעים טוענים כי התביעה נוגדת את דרישת התשלום של אשכול עצמו, לתשלום 15,000 ₪ בלבד, עבור שלושה חודשי התקשרות. אשכול עצמו הודיע אז על הקפאת הפעילות. לחילופין, לכל היותר מגיע לתובעת, אפוא, 10,000 ₪ בלבד. הנתבעים מכחישים כי התקיימה ישיבה ביום 30.7.06 בעניינו של אשכול ומכחישים כי הנתבעת 2 אישרה את עיקרי החוזה מיום 21.6.06. מכתב הנתבעת 2 מחודש נובמבר 2006 והחזרת החשבוניות, מדברים בעד עצמם.

לעניין כנס אשדוד, מעורבות אשכול הייתה מטעם השר רפי איתן ומפלגת הגמלאים, שגם להם יעץ אשכול. הנתבע 1 מעולם לא הבטיח לאשכול כי נושא השכר יסודר הקרוב. הנתבע 1 ניסה לסייע לאשכול לקבל את הכספים ממשרד הגמלאים וזאת לפנים משורת הדין. לבסוף, טוענים הנתבעים כי אין בסיס לתביעת 15% ריבית.

דיון

מטעם התובעת שמעתי את עדותו של מר רלף פיליפס, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים ואשר עבד בזמנים הרלוונטיים במשרדו של אשכול ושימש כיד ימינו. כמו כן, שמעתי את עדותה של התובעת. מטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1 בלבד. הגב' וייל, אשר חתמה על תצהיר עדות שהוגש לתיק בית המשפט, לא התייצבה לדיון כדי להיחקר על תצהירה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

השאלה המרכזית שעומדת להכרעה נוגעת לשאלת האחריות של הנתבעים, לתשלום שכרו של אשכול עבור השירותים שנתן. ככל שאמצא את הנתבעים כאחראיים כאמור, שתי שאלות נוספות שטעונות הכרעה הנן - האם אשכול ביצע את התחייבויותיו כלפי הנתבעת 2 ולאיזה תקופה מגיע לאשכול שכר עבור עמלו.

(1) שאלת האחריות של הנתבעים לתשלום שכרו של אשכול